פסק-דין בתיק ע"א 1017/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד הרשמת מגי כהן) בת"א 6359/03 (בש"א 3608/03) שניתן לאחר שביום 29.8.04 נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגישה המערערת. המערערת חוייבה בפסק הדין לשלם למשיבה סך 888,022 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות ושכר-טרחת עו"ד.

1.                    רקע

(א)        מר אמיר לויט (להלן: " לויט") ומר צחי דוידוב (להלן: " דוידוב") מחזיקים במניות של חברה בשם CD Anywhere Innovative Storage Solutions Ltd. (להלן: " CD") באמצעות חברה בשליטתם בשם קסיופיאה אחזקות בע"מ (להלן: " קסיופיאה"). המערערת היא חברה פרטית שמחזיקה במניות CD באמצעות קסיופיאה.

(ב)        המשיבה הגישה נגד לויט, דוידוב והמערערת כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 888,022 ש"ח. בכתב התביעה נטען, שביום 11.9.01 התקשרו המשיבה ולויט בהסכם (נספח "א" לכתב התביעה; להלן: " ההסכם") שלפיו התחייב לויט לרכוש את כל אחזקותיה של המשיבה ב-CD תמורת סך 350,000 דולר שאמורים היו להשתלם בשני תשלומים בסך 175,000 דולר כל אחד. התשלום הראשון אמור היה להיות משולם במועד חתימת ההסכם, והתשלום השני אמור היה להיות משולם עד יום 9.9.02 ובתנאי ש-CD תשרוד מבחינה כלכלית (סעיף 3 סיפה להסכם). דוידוב ערב להתחייבויותיו של לויט לפי ההסכם. התשלום הראשון שולם על-ידי המערערת. ביום 25.8.02 הודיעה המערערת למשיבה שיתרת התמורה לא תשולם כיוון ש-CD אינה "שורדת" מבחינה כלכלית. המשיבה טענה בכתב התביעה ש-CD שרדה, ושיש לחייב את הנתבעים לשלם את יתרת התמורה.

(ג)         התביעה הוגשה נגד המערערת, נגד לויט ונגד דוידוב, והם הגישו בקשת רשות להתגונן. הבקשה נתמכה בתצהירו של לויט, שהצהיר, בין היתר (ככל שהדבר נוגע למערערת דנן), שהמערערת אינה צד להסכם, שאין עילת תביעה נגדה, ושאין המערערת משמשת כסות תאגידית עבורו ועבור דוידוב (סעיף 22 לתצהיר). עוד טען מר לויט להעדר יריבות בין המערערת למשיבה.

2.                    החלטתו של בית משפט קמא

בית משפט קמא נתן ללויט ולדוידוב רשות להתגונן, אך דחה את בקשת המערערת, מהטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר. בית המשפט הטעים, שלויט לא ציין שתצהירו מוגש לתמיכה בבקשת כל הנתבעים, ומשלא נתמכה בקשת המערערת בתצהיר - יש לראות בכך פגם היורש לשורשו של עניין, ולהביא לדחיית הבקשה. המערערת גם לא התייצבה לדיון. בית המשפט ציין, שהמבקש רשות להתגונן רשאי אמנם לתמוך את בקשתו בתצהירו של אדם אחר אם העובדות הרלוונטיות ידועות לו טוב יותר מאשר לנתבע עצמו, אולם עיון בחומר הראיות העלה ספק אם מצב כזה התקיים בנסיבות העניין. לכן, היה על המערערת להגיש תצהיר ולטעון שלויט בקיא בעובדות הרלוונטיות יותר ממנה. המערערת לא עשתה זאת, באופן שעלול להעיד שהיא ביקשה להתחמק מחקירה נגדית. עוד קבע בית המשפט, שלויט לא ציין את זיקתו למערערת, ומתדפיס רשם החברות שצורף כראיה עלה שהוא אינו בעל מניות או מנהל בה. לכן, לא הוכח שמר לויט מוסמך להצהיר בשם המערערת.

3.                    טענות הצדדים

(א)        המערערת טוענת שהיה מקום לתת לה רשות להתגונן. לטענתה, העובדות הרלוונטיות להגנתה עולות מתצהירו של לויט, ואף מכתב התביעה עצמו. המערערת שבה וטוענת להעדר יריבות בינה לבין המשיבה, וגורסת שבית משפט קמא שגה בקביעתו שהתובענה ראויה להידון בסדר דין מקוצר.

(ב)        המשיבה תומכת יתידותיה בהחלטת בית משפט קמא, מנימוקיו.

4.                    דיון והכרעה

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל.

(א)        עיון בבקשת הרשות להתגונן מעלה שהיא הוגשה בשם כל הנתבעים, לרבות המערערת. בתצהיר שתמך בבבקשה הצהיר לויט כדלקמן: " הנני עושה תצהירי זה לתמיכה בבקשה האמורה ועובדות העניין ידועות לי באופן אישי." (סעיף 2 לתצהיר). עוד הצהיר מר לויט, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד המערערת, שאינה חתומה על ההסכם (סעיף 22 לתצהיר), ושאין יריבות בין המשיבה למערערת (סעיף 60.1 לתצהיר).

(ב)        אומנם לויט לא ציין שהוא נותן את התצהיר בשם המערערת מהטעם שהיכרותו את העובדות טובה יותר משלה, אולם הדברים משתמעים מתצהירו. כך, מתאר מר לויט בסעיפים 17-4 לתצהיר את הרקע שהוביל לכריתת ההסכם, ומציג את עצמו כמי שהיה הרוח החיה מאחורי העיסקה, ובקיא בפרטיה. די בכך לטעמנו כדי לקיים את החריג לכלל שנקבע בפסיקה:

" דרוש בדרך כלל שהתצהיר יינתן על-ידי הנתבע עצמו, אם העובדות החשובות ידועות לו. אך ישנם יוצאים מן הכלל, למשל כאשר היה הנתבע בא-כח המכיר את העובדות יותר טוב מהנתבע . . ." (המ' 643/65 מועלם נ' צאלה, פ"ד כ(1) 293, 295 (1966)).

כלל זה נכון ביתר שאת כשמדובר בטענות משפטיות כגון אלו שהועלו מטעם המערערת: העדר עילה והעדר יריבות.

(ג)         בנקודה זו מן הראוי לבחון מהן הטענות המועלות בכתב התביעה נגד המערערת. לית מאן דפליג שהמערערת לא חתמה על ההסכם ולא ערבה לחיוביו של לויט. תביעת המשיבה נגד המערערת (סע' 8-9) מבוססת על נספח "ג" לכתב התביעה, שבו מבהירה המערערת ש-CD לא שורדת, אך קיים פתח תקווה לעתיד. אין במכתב זה כל התחייבות אישית של המערערת כלפי המשיבה. בהמשך כתב התביעה (סע' 19) והנספחים הרלבנטיים שבה המשיבה ומדגישה את התחייבויותיו של לויט ואינה מתייחסת כלל למערערת. אין בנמצא ולו מכתב אחד (כמו נספחים "ו" ו-"ז" לתביעה) המופנה למערערת.

המשיבה אף מבססת תביעתה על הפרת ההסכם (סע' 23) אשר, כאמור, המערערת לא היתה צד לו. דהיינו, מכתב התביעה עצמו עולה ספק באשר לעילת התביעה ההסכמית כלפי המערערת ובאשר להתחייבויותיה.

(ד)        זאת ועוד. בית משפט קמא נתן רשות להתגונן ללויט ולדוידוב, שהיו צד להסכם באופן אישי (החייב העיקרי והערב), אך לא נתן רשות להתגונן למערערת, אף על פי שהיא אינה צד להסכם. במצב דברים זה, אנו סבורים שהיה מקום לתת למערערת רשות להתגונן בטענות שהעלה מר לויט בתצהירו. וכך אנו קובעים.